<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כי משמש בד' לשונות — כבר פירשנו בערך אי.
<b>הערוך ערך כיגב</b>
אי, דלמא, אלא, דהא — פי' כולהו צריכי דלא סגיא דלא לימא כהני לשני, דאי מתרגמינן "כי יקרא" (דברים כ"ב, ו') ארי, היה משמע דצריך לחזור אחריו, ואנן מפרשינן (חולין קל"ט:) לכשיקרא לו ולא שיחזור אחריו, להכי צריך לתרגם אי יערע. "כי תאמר בלבבך" — (דברים ז', י"ז) צריך לתרגם דילמא, דאי אמרינן ארי הוי משמע דמצוה להרהר זה הדבר, קמ"ל דלמא, כלומר הזהר בלבבך שלא תאמר זה הדבר. "כי פתח תפתח" (דברים ט"ו, ח') הכי נמי אי הוה אמר ארי מה הוה משמע כלומר היכי מיתמר הדבר הזה "לא תקפוץ את ידך מאחיך" (דברים ט"ו, ז') מאי "כי פתח תפתח" ארי תפתח אדרבה אם מיפתח לא הוה קפיצה ואי קפיצה לא הוה פתיחה, אלא להכי מתרגמ' אלא מיפתח תפתח דהכי מיתמר לא תקפץ אלא מיפתח תפתח. "כי גוע אהרן" (במדבר כ', כ"ט) נמי אי הוה אמרינן ארי משמע דעדיין לא הוה מית אלא מיית והולך, להכי אמר דהא מית אהרן שכבר נסתלקו ענני הכבוד על שכבר מת אהרן.
<b>הערוך ערך אי</b>
הוא סיחון, הוא ערד סיחון שדומה לסיח שבמדבר — פי' שהוא קל ברגליו וסיח הוא ערד ופי' במקומו.
<b>הערוך ערך סיח</b>
ערד שדומה לערוד שבמדבר — פי' כדכתיב (ירמיהו ב', כ"ד) "פרא למד מדבר" והוא חמור מדברי, "פרא אדם" (בראשית ט"ז, י"ב) תר"י מדמי לערוד.
<b>הערוך ערך ערודגב</b>
<h2>דף ד.</h2>
ר', מטונך — פי' מן הראיה שתביא משם תשובה עליך.
<b>הערוך ערך טןגד</b>
סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לעוה"ב — הרי זה צדיק גמור — כך קבלנו מר' משה הדרשן צדיק גמור — פי' צדקה חשובה היא אע"פ שהזכיר שיחיו בניו זוכה לחיי עד.
<b>הערוך ערך צדקגא</b>
ואי בעית אימא לעולם שגל — מלכתא היא, ורבה בר לימא להא גמרא גמיר לה ומאי קרי לה שגל — שהיתה חביבה עליו כשגל, אי נמי שהושיבה במקום שגל.
<b>הערוך ערך שגל</b>
<h2>דף ה.</h2>
פסח זימנא [קביעא] ליה, אי אקרביה — אקרביה, [ו] אי לא אקרביה — אידחי ליה אמר רב חסדא פסח כדי נסבא — פירוש שיטפא בעלמא הוא, בפירוש ר"ח כתוב ופריק רב חסדא פיסוק ניסביה — כלומר חתוך זכרו מזו הברייתא.
<b>הערוך ערך כדי</b>
<h2>דף ז:</h2>
בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי — פי' שמתקשרין שמים בעבים וחשוב כמו ימות הגשמים ולא אגרי לשלשים יום.
<b>הערוך ערך קטרגא</b>
<h2>דף ח.</h2>
בזמן ששיבולות אומרות שירה — פי' בזמן שהתבואה גדולה ונמצאת קמה וכשהרוח מנשבת בה נשמע מתוכה קול הברכה וזהו כעין שירה.
<b>הערוך ערך שרגיב</b>
באפלתא, דהוו בניסן.
<b>הערוך ערך אפל</b>
בחרפתא, דהויין מאדר — חרפי — ראשונים כמו "בימי חרפי" (איוב כ"ט, ד') אפלי — [מאוחרים] כמו "כי אפילות הנה" (שמות ט', ל"ב).
<b>הערוך ערך חרףגב</b>
<h2>דף ח:</h2>
איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, פירוש אין מזכירין בר"ה ובראשי חדשיכם לא בתפילה ולא בזולתה. פירוש אחר איזהו חג שהלבנה מתכסה בו ואינה נראית הוי אומר זה ראש השנה, שבכל שאר חגים נראית הלבנה, וראיה בערך כס. ומנא לן דלבנה נקראה חדש דתנן
<b>כ"ב ע"א] מי שראה את החדש ואינו יכול להלך ברגליו. [הערוך ערך חדש</b>
בכסא, ביום שמתכסה כולו שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו. [בויקרא רבה פכ"ט אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה'] תקעו בחדש שופר והא כל חדשים אינם חדש אלא בכסא, והא כל חדשים אינן נכסין אלא יום חגינו, והלא ניסן חדש ונתכסה ויש בו חג אלא שחגו בפני עצמו ואין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו בן יומו אלא תשרי.
<b>הערוך ערך כס</b>
<h2>דף ט:</h2>
דכ"ע דרור לשון חירות מאי לשון דרור אמר רבי יהודה כי מדואר דריא ומוביל סחורתא בכל מדינתא — פי' כשירוץ הסבל כשנושא הסחורה ומוליך הסחורה בכל מדינה, לסחור ודומה למדואר שהוא ענין ריצה.
<b>הערוך ערך דריגג</b>
אין נוטעין ואין מבריכין וכו' עד ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים — שוב אינה קולטת — פי' לדברי האומר ל' צריך ל' ול'. ל' — לקליטה ול' לעלות לו שנה, וכן לדברי האומר ג', ג' — לקליטה ול' — לעלות לו שנה, וכן לדברי האומר ט"ו.
<b>הערוך ערך קלט</b>
<h2>דף יא.</h2>
כל מעשה בראשית לקומתן נבראו,
<b>לדעתן נבראו] לצביונן נבראו — פי' לקומתן — גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל, לדעתן נבראו — ולא כדעת התינוקות, לצביונן נבראו — לתוארם כלומר ביפיותן שנאמר — "וכל צבאם" (בראשית ב', א') ופי' לצביונן. פ"א כל מה שעתיד להיות לאחר זמן נבראו עמו, וכשנבראת בין בהמה בין אדם, הראש נברא תחלה וכשנברא הראש היו הקרנים בראש ואח"כ נבראו הפרסות היינו לקומתן, לצביונן — הקב"ה שאל להן רצונכם שאברא אתכם. "ולא אביתם לעלות" (דברים א', כ"ו) תרגום [ירושלמי] ולא צביתון. "ורצונו תמימי דרך" (משלי י"א, כ') תרג' וצבי באילין דתמימין באורחתהון. (ועוד יש לפרש לצביונן בהמה לצביונה וחיה לצביונה גדולים להיות גדולים, קטנים להיות קטנים וכן כל מין ומין). [הערוך ערך צב</b>
ירח האתנים — ירח שנולדו בו איתני עולם — פי' איתני עולם הם היסודות. "שמעו הרים את ריב ה"' (מיכה ו', ב') הרים מל' הורים
<b>הם] האבות "והאיתנים מוסדי ארץ" — כלומר הם היסודות. [הערוך ערך אתן</b>
ירח שבו נולדו זיותני עולם — בעלי זיו והדר.
<b>הערוך ערך זיו</b>
<h2>דף יא:</h2>
יום שמזל כימה שוקע — פירוש כימה — היינו שור, והיינו סידורן דמזלות, טלה בניסן ושור באייר וכן כולן, וכל י"ב מזלות משמשין כולם בכל יום ויום וכל לילה ולילה, שנים עשר לשתים עשר שעות, אלא משום הכי חושב כל אחד ואחד לחדשו שבחדשו הוא קודם והאחרים שוב אחריו כדרך שאנו עושים לחנכ"ל שצ"ם. ומשום הכי חושב כשמגיע למר חשון עקרב משמש בתחלת היום ושור לשעה שביעית והיינו שוקע ביום כשחמה מתחלת לנטות במערב שי"ב מזלות קבועין בגלגל והגלגל חציו ברקיע וחציו תחת הרקיע, ולכך לעולם ששה מהמזלות מכוסין וששה מהן מגולין, שהמזל עולה מצד אחד במזרח ושוקע מזל אחד כנגדו במערב היום עולה עקרב בתחלת היום ושוקע שור כנגדו ונוטל שני כוכבים מכימה — היינו שתי ארובות ומעיינות מתמעטים — מחמת הצנה והרוח. יום שמזל כימה עולה — ששעה ראשונה משמש בזמן שהחמה עולה, היינו דכתיב "שני (בראשית ז', י"א) — דהוי שני לניסן שהוא ראשון לחדשים. שני לדין — תשרי היינו דשינה — דהיה שוקע ועשאהו עולה, מאי שינה — הא לא שינה המזל, פי' גאון ז"ל [רבי יהושע אומר] אותו היום שבעה עשר (היום תמוז) [באייר] היה שמזל שור שוקע ביום, ר' (אלעזר) [אליעזר] אומר שבעה עשר במר חשון היה שמזל כימה עולה ביום — גלגל חמה עגול [הוא] חציו למעלה מן הרקיע וחציו למטה מן הרקיע וי"ב מזלות קבועין בו וזהוא סידורן, טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים — (סימן) [וסימנך] (שטת) [טש"ת] סא"ב מע"ק גד"ד, ששה מהן שקועין למטה וששה מהן שקועין למעלה, וכשהגלגל מתגלגל זה מצד זה והראשון שבצד האחר שוקע וכן לעולם ושתי שעות הוי מזל בעליתו וכן שכנגדו בשקועו שיהו כולן משמשין בלילה בכ"ד שעות [של] יום, ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבוקר מע"ק גד"ד למעלה בלילה טש"ת סא"ב למטה, לאור הבוקר התחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע, לסוף שתי שעות [טלה] כלו עולה ומאזנים כלה שוקע, אחר שתי שעות התחיל שור לעלות ועקרב לשקוע, וכן כולן כל חודש ניסן. [באייר] שור מתחיל לשמש ביום כל ימי אייר ובשתי שעות הראשונות גמר עלייתו, שניות תאומים שלישיות סרטן (רביות) [רבעיות] אריה חמישיות בתולה ששיות מאזנים וכן כולם, נמצא טלה עולה בב' שעות אחרונות של לילה וכל היום הוא שקוע, וכימה [הוא] זנב טלה, והמבול ירד ביום ודרך כוכב שני כוכבים שנטלן מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה, ומניין שהמבול התחיל לירד ביום (של) [שנאמר] "בעצם היום הזה בא נח" (בראשית ז', י"ג) (וכו') [וגומר], ונח מקטני האמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שירדו המים ודחקוהו ליכנס (שם) [שנאמר] "מפני מי המבול", והוצרך לשנות סדרי בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים ממנו ומעיינות מתמעטים כחום ימות השנה ופסקו הגשמים, ושינה סדרי בראשית ונתגברו המעיינות ושטפום, יום שמזל כימה שבמרחשון עולה עקרב בתחילת (הים) [היום] ואחריו קשת נמצא [טלה] עולה בסוף היום, שינה עליהם וכו' לקמן פריך מאי שינה, היינו דכתיב שני שהרי אייר שני לחודש, שני לדין — שנגזרה גזירה עליהם בתשרי שלפניו, הכי גרסינן בשלמא לר' יהושע היינו דשינה — שהעלה מזל כימה ביום ועוד שינה להגביר המעיינות, וחמת המלך שככה — (אסתר ז', י') וסתם חמה רותחת היא דכתיב "וחמתו בערה בו" (שם א', ב').
<b>הערוך ערך כמה</b>
<h2>דף יב:</h2>
"שנת המעשר" (דברים כ"ו, י"ב) — שנה שאין בה אלא מעשר אחד — פי' תורת מעשרות כך היא, שנה ראשונה של שבוע מפריש מעשר ראשון ללוי כדכתיב "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה", (במדבר י"ח, כ"א) ועוד מפריש מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלים, וכן בשנה שנייה, אבל בשנה שלישית מפריש מעשר ראשון
<b>ונותנו ללוי] ותמור[ת] מעשר שני מפריש מעשר עני ונותנו לעניים, והיינו דכתיב "בשנה השלישית שנת המעשר" — שנה שאין בה אלא מעשר אחד והיינו מעשר ראשון, לפי שמעשר עני אין בו שום קדושה לפי שזר אוכלו בכל מקום בלא פדייה ובלא קדושה וכמו כן מפריש בשנת ד' ה' ו' מעשר ראשון ואסור לזרים. [הערוך ערך עשר אחר ע' עסק</b>
תנן התם בריש מעשרות (פ"א, מ"ג) התלתן משתצמח — ירושלמי (מעשרות פ"א, ה"ג) כדי שתזרע ותצמח — פי' חשוב פרי משתצמח לזרעים שאם יזרע יצמח, כיצד בודק נוטל מלוא קומצו ומטיל לתוך ספל של מים שקע רובה — חייבת, ואוקימנא ברוב כל פרידה ופרידה כלומר כיון ששקעה יש בה עיקר פרי על כן היא כבדה, התבואה והזיתים משיביאו שליש פי' כגון הפרי כשיגמר יש בו משקל ג' סלעין, כיון שהביא משקל סלע — חייב במעשר, מנלן אמר ר' זירא "עשר תעשר" כלומר עשר מדבר שאם תזרע אותו תעשר ממנו כגון דבר שזורע וצומח פרט פחות משליש שאינו צומח, פי' תלתן חולבא בל' ישמעאל והוא מן הזרעונין כמין עדשים והוא מר בתחילתו וכששורין אותו במים נמתק.
<b>הערוך ערך תלתן</b>
<h2>דף יג.</h2>
כל מדת חכמים כן היא, במאה סאה הוא טובל, חסר קורטוב — אינו טובל — פי' אחד משמונה בשמינית בלוג.
<b>הערוך ערך קרטב</b>
כביצה חסר שומשום — אינו מטמא טומאת אוכלין — פי' בל' ישמעאל סמסם ובלעז סיסומי זרעונין ירוקין הן.
<b>הערוך ערך שמשם</b>
שדא ביה נרגא — פי' חתכו כחתיכת אילן בגרזן.
<b>הערוך ערך נרג</b>
<h2>דף יג:</h2>
מתוך שעשויין פרכין פרכין — אזול רבנן בתר השרשה — פי' משארי משארי, ומשארא זו מתמלאה ומביאה שליש ועדיין זו לא נתמלאה הכל לפי שומן המקום, כיון שהשרשתם כאחת אמור רבנן חיובן במעשר בשעת השרשתם, ואם בשנה שנייה — שנייה, ואם בשלישית — שלישית, לפי שזמן השרשה באילן כגון קליטה באילן. ס"א פרגין.
<b>הערוך ערך פרכין</b>
<h2>דף יד.</h2>
בצלים הסריסים — פי' בצלים שנחתך זרעם ולא יעשו זרעונים כמו הסריס שאינו עושה זרע. ירושלמי (שביעית פ"ב, ה"ו) מהו בצלים הסריסים אילין בצלייא (קפראי) [קפדאי] דלא עבדין זרע. פ"א שמיעך זרעם קודם שהוקשו כדי לגדל ראשם.
<b>הערוך ערך בצל</b>
<h2>דף טו:</h2>
בד"א באילן שעושה ב' בריכות בשנה. שתי בריכות סלקא דעתך — פי' וכי יונים הם שעושין שתי בריכות, אלא שעושין פירות ב' פעמים בשנה כמו יונים שעושין ב' בריכות, והוא דיופרין שטוען פירות ב' פעמים בשנה כגון תאנה שעושה פירות בקיץ ובחורף.
<b>הערוך ערך ברךגד</b>
<h2>דף טז.</h2>
כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון — כבר פירשנו בע' אמר (לקמן י"ח).
<b>הערוך ערך בןגמרון</b>
כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת איתדון — פי' זמנים רעים. "נכון למועדי רגל" (איוב י"ב, ה') תרג' מכוון להרפתקי
<b>זמנא], "תשימון קנצי למילין" (שם י"ח, ב') תרג' תשוון הרפתקי. [הערוך ערך הרפתקי</b>
כל הני הרפתקי עדו עלייהו דהני אימת איתדון — "כחוץ לעוברים" (ישעיהו נ"א, כ"ג) תרג' כשוק לעדן, "ירדפם יעבור שלום" (שם מ"א, ג'), "שחי ונעבורה" (שם נ"א, כ"ג).
<b>הערוך ערך עדגח</b>
תבואה שאירע בה קרי או אונס — פי' קרי — בידי שמים כמו "מקרה לילה" (דברים כ"ג, י"א), אונס — בידי אדם.
<b>הערוך ערך קרגז</b>
<h2>דף טז:</h2>
כדי לערבב את השטן — פי' כמו שמצינו שיש מלאך מליץ פודה שחת כך יש מלאך משטין, ומכוונין ישראל ואומרים בכל לבם שאם יעמוד משטין עליהם לדקדק במצות ומאחר שרואה המשטין שמחבבין את המצות מיושב ומעומד כאילו מתעכב (מלהסטין)
<b>מלהשטין]. פ"א כתוב בירושלמי "בלע המות לנצח" (ישעיהו כ"ח, ח') וכתיב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (שם כ"ז, י"ג) וכו' וכי שמע שטן קל שופרא זימנא חדא בהיל ולא בהיל, וכד תניין ליה אמר ודאי ההוא שופר דיתקע בשופר הגדול מטא זמנא למתבלע, ומרתיע ומתבלבל ולית ליה פנאי למעבד קטיגוריא, ומכאן אנו למדין דבעינן ל' בעמידה כמו שלשים בישיבה, והני דמחמרי ועבדי ל' בדיתבי ול' בלחש ול' על הסדר כנגד מאה פעיות דפעתא אימיה דסיסרא ואלו י' אינון כשגומרין כל התפלה קל תקיעיא דיחידאה מתבעי למיהוי י' תשר"ת תש"ת תר"ת והן ק'. [הערוך ערך ערבגא</b>
ג' דברים מזכירים עונותיו של אדם — קיר נטוי — פי' נטוי ליפול כלומר רעוע והולך זה ויושב תחתיו סומך בזכיותיו להנצל, וכן המעיין בתפלתו שתתקבל ותבוא שאלתו וסומך בצדקתו, וכן המוסר דין על חברו כלומר אני צדיק ומוסר דין להפרע ממך, דא"ר אבין המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה שאומר לפניו מה זכיותיו של זה שעושה כך והלא יש בידו כך וכך עון.
<b>הערוך ערך קרגח</b>
א"ר יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל, שנאמר "ובנבלתם לא תגעו" (ויקרא י"א, ח') וכו'.
<b>הערוך ערך טהרגא</b>
<h2>דף יז.</h2>
בינוניים מצפצפין בה ועולין — פי' שטין. פ"א, מתפללין בה להקב"ה ועולין.
<b>הערוך ערך צףגב</b>
אבל המינין והמסורות — פי' עובד ע"ז.
<b>הערוך ערך מןגו</b>
המשומדין והאפיקורוסין — ופי' בגמרא (סנהדרין צ"ט:) רב אמר זה המבזה תלמיד חכמים, וריב"ל אמר זה המבזה את חברו בפני ת"ח, פי' אפיקרותא — חציפותא.
<b>הערוך ערך אפיקורוס</b>
"אשר נתנו חתיתם בארץ החיים" (יחזקאל ל"ב, כ"ד) אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים.
<b>הערוך ערך חתגב</b>
<b>"ורב חסד מטה כלפי חסד", היכי עביד] רבי אלעזר אמר כובש שנאמר "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו" (מיכה ז', י"ט) ר' יוסי בר' חנינא אמר נושא שנאמר "נושא עון" — פי' אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל בשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות, נושא עון אחד מכף המאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות, שאלמלא כן שלא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות, מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדים עד תהום רבה, רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו, שאם לא יחטא שוב — אתה מוחלו, ואם חטא — אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו, מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו, רבא אמר כר' אלעזר דאמר כובש כדאמרן. [הערוך ערך כבשגד</b>
תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון, וכך היא המדה — פי' אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעודו, אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מבתחילה, כדכתיב "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב ל"ג, כ"ט). אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק — אלא תלוי הוא ועומד עד שעת מיתתו, ואם נמצא זכיותיו מרובין
<b>על] עונותיו עברו ראשון ראשון והלכו להם ונהיה במחיצתן של צדיקים, ואם נמצאו עונותיו מרובין מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העונות שעשה אחר כן, וקיימא לן (קידושין מ':) דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה, אבל אם מת בתשובה הקב"ה מוחל לו על כל עונותיו, שנאמר "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל ל"ג, י"ב). פירוש אחר והיא המדה — היא השביעית בויעבר שנקראו י"ג מדות והיא ורב חסד, בית הלל אומרים מטה כלפי חסד ופי' רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון ומתרבה החסד. [הערוך ערך ראש</b>
חזייה דחליש ליה עלמא טובא, א"ל צביתו ליה זוודתא — פירוש הכינו לו תכריכים.
<b>הערוך ערך צבתגב</b>
<h2>דף יז:</h2>
"לשארית נחלתו" (מיכה ז', י"ח) ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשירים — פי' כמו אדם טפל ולא עיקר.
<b>הערוך ערך שרגז</b>
אכין ורקין מיעוטין הן — פי' [כגון] "אך פדה תפדה" (במדבר י"ח, ט"ו) כלומר מיעט בכור בהמה טמאה מפדיון, "רק קדשיך" (דברים י"ב, כ"ו) מיעט בעלי מומין, הכי נמי עשה בתילים נונין הפוכין כדין רק ואך.
<b>הערוך ערך אךגא</b>
<h2>דף יח.</h2>
מאי "כבני מרון" — כבני אימרנא — פי' כבני כבשים העוברים ע"י מונה.
<b>הערוך ערך אמרגא</b>
כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, א"ר יוחנן כולן נזקרין בזקרה אחת. ס"א כולן נסקרין בסקירה אחת — פי' מביט כל באי העולם בהבטה אחת, ונראין הדברים שכן מפרש רב נחמן היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.
<b>הערוך ערך זקר</b>
<h2>דף יח:</h2>
ארבעה דברים היה ר"ע דורשן ואין אני דורש כמותן — פי' אלו ארבעה דברים מפורשין בספרי דבי רב בפרש' שמע ישראל (פ' ואתחנן) ובמס' סוטה בתוספתא (פ"ו). כיוצא בו אתה אומר "כה אמר ה' צום הרביעי" (זכריה ח', י"ט) וגו' זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חודש רביעי. "צום החמישי — זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשניה, ולמה נקרא שמו חמישי — שהוא חודש החמישי. "צום השביעי" — זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה, ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בית המקדש. "צום העשירי — זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר "ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים" (יחזקאל כ"ד, א'—ב') ואני אומר "צום העשירי הוא צום חמשה בטבת, אלא שביהודה מתענין על המעשה ובגולה על השמועה, שנאמר "ויהי בשתי עשרי שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט" (יחזקאל ל"ג, כ"א) וג' ושמעו ויעשו יום שמועה כיום שרפה ודברי אני רואה מדבריו.
<b>הערוך ערך ארבע</b>
<h2>דף יט.</h2>
הפגינו בלילה — "מזעקת מושל בכסילים" (קהלת ט', י"ז) תרג' מקבלת קל גברא רשיעא דהוא שליט על שטיין דפגין ולא מקבל. "אני קהלת הייתי מלך" (שם א', י"ב) תרג' בכא ופגן, וכן אמר אנא קהלת דהוה שמי מתקרי שלמה. ס"א והבגינו — וכבר פירשנו בע' בגן. פ"א, פגן — פגען ע' מובלעת.
<b>הערוך ערך פגןגא</b>
<h2>דף כ.</h2>
מאי טיבותא אמר עולא משום ירקיא. ר' אחא בר' חיננא אמר משום מיתיא — פי' דהיכא דאיקלע יוה"כ בששי בשבת או באחד בשבת אם ישאר המת שני ימים יסריח, אבל ירקיא אפשר בחמימי — פי' אע"ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מינייהו, ויש אומרים למשקלינהו ולבשולינהו ולמישבקנהו בחמימי דאכיל להון במוצאי יוה"כ, בעממי — שיקברום גויים.
<b>הערוך ערך מתגב</b>
<h2>דף כ:</h2>
סוד העיבור — מפני מה נקרא סוד העיבור מפני שב"ד לא היו מגלין אותו אלא למזומנין לעיין בדבר זה.
<b>הערוך ערך סד</b>
<h2>דף כא:</h2>
בין שנראה בעליל, גמר' מאי משמע דהאי עליל לישנא דמגלי הוא — דכתיב בעליל לארץ" (תהלים י"ב, ז').
<b>הערוך ערך עלגז</b>
<h2>דף כב.</h2>
אלו הן הפסולין המשחק בקוביא — פי' מתנין ביניהן תנאי אם אנצחך תתן לי כך וכך, ואם תנצחני אתן לך כך וכך, וכי האי גוונא אסמכתא היא, נמצאו כגזלנין, לפיכך פסולים, וישוב העולם כגון אומנות ועבודת הארץ.
<b>הערוך ערך קביא</b>
אם צודה להם — לוקחין בידם מקלות — פי' אורב להם אדם, כמו "ואשר לא צדה" (שמות כ"א, י"ג) ופוחדים ממנו לוקחים בידם מקלות.
<b>הערוך ערך צדגג</b>
<h2>דף כב:</h2>
היו משיאין משואות — פי' לשון יקידה וליהוב כדכתיב "וישאם דוד" (שמואל-ב' ה', כ"א) ומתרגמינן ואוקדינון דוד.
<b>הערוך ערך שאגא</b>
מביאין כלונסות של ארז — פי' עץ ארוך כמין קנה של רומח, וכן תרגום "ושקפים שלשה טורים" (מלכים-א' ז', ד') וכלונסא תלת סידרין.
<b>הערוך ערך כלנס</b>
מביאין כלונסות — שהן עצים עבים וארוכים
<b>והן מוטות כדכתיב וישאוהו במוט בשנים] (במדבר י"ג, כ"ג). [הערוך ערך בתולות</b>
ת"ר אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו, ומאימתי משיאין — לאור עיבורו — פי' נראה בזמנו הוא ליל ל', כלומר נולד בכ"ט ונראה ליל ל' ונתקדש ביום ל' משיאין משואות ליל ל"א כלומר היום שיצא ר"ח היה והוא עיבור.
<b>הערוך ערך ארגא</b>
<h2>דף כג.</h2>
קתרוס — אדרא — עיין בערך אדר.
<b>הערוך ערך קתרוס</b>
ד' מיני ארזים הן ארז, קתרוס, עץ שמן וברוש, מאי קתרוס אמר רב אדרא, דבי ר' שילי אמרי זבליגא, ואמרי לה גולמיש ס"א כולמש — ותרג' "גפר" — קתרוס, פי' הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ואם מסייג בה הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכה ומשתמר לעולם.
<b>הערוך ערך אדרגא</b>
שיטה תרניתא — בע' שגא.
<b>הערוך ערך תרניתא</b>
ברוש ברתא — "כארזים עלי מים" (במדבר כ"ד, ו') ת"י דמיין ומנטלין כבריתא, "בכל עצי ברושים ובכנורות", (שמואל-ב' ו', ה') תרג' בירתין ובכינרין "בצלעות ברושים" (מלכים-א' ו', ט"ו), "ברוש תדהר ואשור" (ישעיהו מ"א, י"ט).
<b>הערוך ערך ברתא</b>
תדהר שגא, ותאשור — שורבינא.
<b>הערוך ערך שגאגט</b>
ותאשור שורבינא — עיין בע' שגא.
<b>הערוך ערך שרבינא</b>
אלמונים בוטמי — "כאלה וכאלון (ישעיהו ו', י"ג) תרג' כבוטמא וכבלוט, "תחת האלה" (בראשית ל"ה, ד') תרג'
<b>תחות] בוטמא. [הערוך ערך בטם</b>
אלונים — בלוטי. "ויקח תרזה ואלון" (ישעיהו מ"ד, י"ד) תרג' ונסיב תרז ובלוט, "אלונים מבשן" (יחזקאל כ"ז, ו') תרג' בלוטין ממתנן.
<b>הערוך ערך בלוטגא</b>
אלמוגין — כסותא — פי' אלמוג כמו "עצי אלמגים" (מלכים-א', י', י"א) בל"י קורל ובלעז אלקורל.
<b>הערוך ערך אלמוג</b>
אלמגים — כסיתא — פי' הוא אלמוג ובלעז קורלו.
<b>הערוך ערך כסיתא</b>
ארונים — ערי — פי' ארנים
<b>כמו] "נטע ארן וגשם יגדל" (ישעיהו מ"ד, י"ד). [הערוך ערך ארןגב</b>
ערונים — ערי — פי' בלעז לאורו,
<b>הערוך ערך ערגז</b>
ערמונים דולבי — עיין בערך דלב.
<b>הערוך ערך ערמוןגא</b>
ערמונים — דולבי — "לח ולוז וערמון", (בראשית ל', ל"ז) תרג' ודדלוב.
<b>הערוך ערך דלב</b>
"וצי אדיר לא יעברנו", אמר רב יהודה אמר רב זו בורני גדולה — ותרג' "וצי אדיר — ובורני רבתי לא תגוזיניה, "והשיבך ה' מצרים באניות" (דברים כ"ח, ס"ח) תר"י בבורניא ואלפיא.
<b>הערוך ערך ברןגב</b>
בר אמודאי — פי' בע' מד. פי' אדם שיודע לשוט תחת המים.
<b>הערוך ערך בר אמודאי</b>
ונחית בר אמודאי, וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא — פי' אדם שיודע לשוט על פני המים.
<b>הערוך ערך מדגב</b>
פרוותא דמשמהיג — בע' משמהיג.
<b>הערוך ערך פרוותא</b>
כל שיטה ושיטה שנטלו גויים מירושלים עתיד הקב"ה להחזירן לה, שנאמר "אתן במדבר ארז שטה", (ישעיה מ"א, י"ט), ואין מדבר אלא ירושלים, שנאמר "ציון מדבר היתה ירושלים שוממה" (שם ס"ה, ט').
<b>הערוך ערך שטגז</b>
<h2>דף כד.</h2>
ראינוהו בעבים ראינוהו בעששית — מחיצה של זכוכית. א"ב תרג' בפסוק "ידיו גלילי זהב (שיר השירים ה' י"ד) — נהרין כעששית.
<b>הערוך ערך עששית</b>
אימור כוכיתא בעלמא הוא דחזו — פירוש חתיכה של ענן ראו שהיה דומה ללבנה.
<b>הערוך ערך כוכיתא</b>
<h2>דף כד:</h2>
ר' יוסי ב"ר יהודה אמר אף של עץ לא יעשה, כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי, א"ל משם ראיה שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ — תרגום ירושלמי "את הבדיל" (במדבר ל"א, כ"ב) — בעצא, ותרגום שלנו — אבצא.
<b>הערוך ערך בעץ</b>
והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדרטא — פי' בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בנו התם כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאייתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה "כי רצו עבדיך את אבניה" (תהילים ק"ב, ט"ו) וגו', וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם, והות שכינה עמהון כדאמרינן (מגילה כ"ט.) בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל, ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב, שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא.
<b>הערוך ערך שףגא</b>
בי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דאוקימו בה אנדרטא — פי' אנדרטא — צורת איש. וכתוב בשאלות תשובות אנדרטא דכנישתא — צלם היה והיו עובדים אותו הפרסיים, וקשה ליה מפני מה מצוי בבית הכנסת — גזר המלך והעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזירה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה.
<b>הערוך ערך אנדרטא</b>
<h2>דף כה.</h2>
פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה וכשבא בקצרה אינו מתכסה אלא י"ב שעות.
<b>הערוך ערך ארךגג</b>
שקל קלא — עיי' בע' קלא.
<b>הערוך ערך שקלגב</b>
שקל קלא פתק ביה — פי' אבן.
<b>הערוך ערך קלא</b>
זיל לענטב וקדשיה לירחא — פי' מקום.
<b>הערוך ערך ענטב</b>
דוד מלך ישראל חי וקים — פי' מלכות בית דוד נמשלה לירח שנאמר "כירח יכון עולם" (תהלים פ"ט, ל"ח) כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם.
<b>הערוך ערך דוד</b>
רתוי לו שיפול שנים עשר חדש במטה — פי' נוח לו.
<b>הערוך ערך רתגג</b>
<h2>דף כו.</h2>
"שור פר" (תהלים ס"ט, ל"ב) שהוא מפר — פי' שור הנולד מפר אמיץ בכחו, לפיכך הוא חזק ושמן ומובחר שבשוורים ולא משור זקן שכבר תשש כחו.
<b>הערוך ערך שרגח</b>
אין קטגור נעשה סניגור — פי' מלשון רכיל.
<b>הערוך ערך קטיגור</b>
חוטא בל יתנאה — פי' אדם שחטא בל יתנאה.
<b>הערוך ערך חטגח</b>
והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי — כב' וג' שופרות דמי.
<b>הערוך ערך גלדגא</b>
בכרכי הים קורין למעה קשיטה — "ויתנו לו איש קשיטה אחת" (איוב מ"ב, י"א) תרג' ויהבו ליה אינש מעה, ואית דאמר מרגליתא ואית דאמר חורפא.
<b>הערוך ערך קשיטא</b>
תניא אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים קורין למכירה — כירה, למאי נפקא מינה — לפרושי "בקברי אשר כריתי" (בראשית נ', ה').
<b>הערוך ערך כרגח</b>
היו קורין לכלה — נינפי מאי קראה "יפה נוף משוש כל הארץ" (תהלים מ"ח, ג') — "איתי מלבנון כלה" (שה"ש ד', ח') תרג' אמר ה' במימריה עמי תהא יתבא כנישתא דישראל דדמיא לנמפי דהיא צנועה.
<b>הערוך ערך נמפה</b>
אמר ריש לקיש כשהלכתי לתחום קן נשריא הון קורין לכלה — נינפי, ולתרנגול — סכוי — ירושלמי בפ' הרואה בגמ' מקום ברומי צווחין לתרנגולא — סכוויא — "או מי נתן לשכוי בינה" (איוב ל"ח, ל"ו).
<b>הערוך ערך סכוי</b>
<h2>דף כו:</h2>
קבען פלניא — פי' גזלני פלוני, כדכתיב "היקבע אדם אלהים". (מלאכי ג', ח').
<b>הערוך ערך קבעגב</b>
לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין — פירשנו בע' חלג.
<b>הערוך ערך סרגגא</b>
מאי חלגלגות שמעוה לאמתיה דבי רבי דקאמ' לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיניה עד מתי אתה מפזר חלגלגותיך — פי' בלשון ערבי אלפרפחין ובלעז בורקקלי.
<b>הערוך ערך חלגלגות</b>
לגלוגות. ס"א חלגלגות — כבר פירשנו בע' ח'.
<b>הערוך ערך לגלוגות</b>
דהוה קא מבדר פרפחיניה — עיי' בע' חלגלוגות.
<b>הערוך ערך פרפחין</b>
שמעוה לאמתא דבי ר' דאמרה לחברתה שקיל טאטיתא וטאטי ביתא — פירוש מכבד שמכבדין בו את הבית.
<b>הערוך ערך טא</b>
שקל יהביך ושדי אגמלאי — כלומר טעונך.
<b>הערוך ערך יהב</b>
שופר של ראש השנה של יעל פשוט — פי' יעל כשבה נקבה ולעולם הוא פשוט. ובתעניות של זכרים כפופים — פי' של אילים שהן גדולים וכפופין. "קרנות שן והבנים" (יחזקאל כ"ז, ט"ו) תרגום קרנין דיעלין, שן דפילין וטווסין.
<b>הערוך ערך יעל</b>
<h2>דף כז.</h2>
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות — פי' בגמ' דהמוכר (ב"ב ס"ד) היינו בור היינו דות, אלא שהבור בחפירה והדות בבנין.
<b>הערוך ערך דות</b>
התוקע לתוך הבור או לתוך הפיטס — מוסבר בביצה (ט"ו:) בע' פטס. אם קול הברה שמע — לא יצא.
<b>הערוך ערך הברה</b>
אי בעית אימא כל כינופיא דכסף, שנאמר "עשה לך שתי חצוצרות כסף" (במדבר י', ב').
<b>הערוך ערך כנףגב</b>
<h2>דף כז:</h2>
גרדו והעמידו על גלדו — כשר.
<b>הערוך ערך גרדגא, גלדגא</b>
לא תימא דהפכיה כי כיתונא — פי' לא תאמר שהפכו כבגד פשתן שמבפנים לחוץ.
<b>הערוך ערך כתן</b>
היה קולו דק או צרוד — כשר — פי' בלעז רוקו ושייך בצריד, מה המורסן עב במינו אף זה עב במינו.
<b>הערוך ערך צרוד</b>
קדחו ותקע בו — יצא, פשיטא כולהו נמי מקדח קדחי אמר רב אשי — שקדחו בזכרותו — פי' נקבו במקדח בזכרותו שבתוך הקרן.
<b>הערוך ערך קדחגא</b>
<h2>דף כח.</h2>
שכפאו שד, שכפאוהו פרסיים.
<b>הערוך ערך כףגו</b>
והתניא עתים חלום עתים שוטה, אבל כשהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבריו — פי' חלום — בריא כדכתיב "ותחלימני ותחייני" (ישעיה ל"ח, ט"ז).
<b>הערוך ערך חלםגג</b>
התוקע לשיר — יצא.
<b>הערוך ערך שרגיב</b>
<h2>דף כט.</h2>
תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן, אע"פ שיצא — מוציא, חוץ מברכת הלחם — המוציא לחם מן הארץ, ברכת היין — בורא פה"ג, שאם לא יצא מוציא, ואם יצא — אינו מוציא. ירושלמי בברכות בפ' מי שמתו (פ"ג, ה"ג) תני כל מצות שאדם פטור, אדם מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון, והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, הא מחוייב אע"פ שיצא מוציא א"ר אילא שניא [היא] ברכת המזון, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח', י') מי שאכל הוא יברך. בעי רחבא ברכת הלחם של מצה שצריך לברך המוציא ועל אכילת מצה, וברכת היין של קידוש היום שצריך לברך ברכת היין וברכת קידוש היום מהו מי אמרינן כיון דחובה הוא מפיק או דלמא ברכה לאו חובה ופשטינן ליה מההיא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש וכי הוו אתו אריסי מדברא הוו מקדש להו, שמעינן מינה שאע"פ שיצא — מוציא, והוא הדין לברכת הלחם.
<b>הערוך ערך ברךגא</b>
<h2>דף כט:</h2>
לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא א"כ אוכל עמהן — פי' לא יברך להן ברכת המוציא להוציאן ידי חובתן בלא טעימת כלום, אבל לבניו יכול לעשות כן בלא טעימת כלום מפני שמלמד להן.
<b>הערוך ערך פרסגב</b>
איכא בינייהו בי דינא דקראי — פי' מקום שאין שם חכמים קבועים לבי"ד ועכשיו נזדמנו שם אורחים.
<b>הערוך ערך קרגיד</b>
<h2>דף ל.</h2>
התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור — פי' יום הנפת העומר והוא י"ו בניסן אסור לאכול מן החדש.
<b>הערוך ערך נףגא</b>
<h2>דף לא.</h2>
בראשון מהו אומר — "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כ"ד, א') על שום שקנה שמים וארץ — שנאמר "קונה שמים וארץ" (בראשית י"ד, י"ט), כי ביום הראשון נבראו והקנה אותם לו — שנאמר "והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קט"ו, ט"ז). והוא שליט בעולמו — שנאמר "תבל ויושבי בה" (תהלים כ"ד, א') בשני אומר "בעיר אלהינו הר קדשו" (שם מ"ח, ב') על שום שחילק מעשיו — כדכתיב "ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א', ט') כך חילק העולם ובחר בירושלים ונקראת עיר אלהינו. בשלישי אומר "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פ"ב, א') על שם שגילה ארץ בחכמתו — כדכתיב "ותראה היבשה" (בראשית א', ט'), והכינה לעדתו — שקבלו משפטיו שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה" (ירמיה ל"ג, כ"ה) וגו'. רביעי חמישי וששי פשוטין הן הללו כולן על שם מעשיו של הקב"ה. בשביעי — "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צ"ד) ליום שעתיד להיות כולו שבת — כלומר חרבן אלף שנה שהוא יומו של הקב"ה ואח"כ תחיית המתים. א"ר נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו — כלומר ו' ימים על שם מעשיו ויום ז' יום שכולו שבת, אלא גם יום ז' על שם מעשיו הוכנה השירה, וכך פי' מזמור שיר ליום השבת — על שם ששבת, כדכתיב "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת" (בראשית ב', ג').
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
הזי"ו ל"ך — האזינו, זכור, ירכיבהו, וירא, לו חכמו, כי ידין.
<b>הערוך ערך הזיו לך</b>
וכנגדן גלתה סנהדר' מלשכת הגזית לחניות, ומחניות לירושלים, ומירושלים ליבנה — פי' מקום חוץ מלשכת הגזית היה בהר הבית ושמו חנויות.
<b>הערוך ערך חנות</b>
<h2>דף לא:</h2>
פתיחה — פי' דבעי למיהב לספרא פשיטי ולכך נקראת פתיחא דהיא כתבינן עלה בתחילה, ואח"כ השמתא דהיא אחרמתא והיא יותר חמורה ממנה, ואח"כ אדרכתא הרשאה למיפרע מנכסיה.
<b>הערוך ערך פתיחה</b>
כרם רבעי — פי' כרם של שנה רביעית שנטע.
<b>הערוך ערך כרםגב</b>
אילת מן הדרום — פי' שם מקום.
<b>הערוך ערך אילת</b>
עקרבת — פי' שם מקום עיי' בערך איילת.
<b>הערוך ערך עקרבת</b>
<h2>דף לב:</h2>
ותיקין היו משלימין בתורה — (פירוש)
<b>בירושלמי] תלמיד ותיק. [הערוך ערך ותק</b>
א"ר יוחנן שעת השמד שנו — ירושלמי תקעו בתפלת השחר והשונאין סברו שעליהן הולכים ועמדו עליהם והרגום, ותקנו בתפלת המוסף, מגו
<b>דאינון] חמין לון דקרו קרית שמע ומצלו וקרו בתורה והדר תוקעין אמרי בנימוסיהון עסקין. [הערוך ערך שמד</b>
שופר של ראש השנה — אין מפקחין עליו את הגל — "עת להשליך אבנים" (קהלת ג', ה') תרג' עידן בחיר לפקחא דגור אבנין.
<b>הערוך ערך פקח</b>
<h2>דף לג:</h2>
שלשה שברים — פי' שלשה יבבות זו אחר זו, שברים בניחותא והפסק בינתים.
<b>הערוך ערך שברגא</b>
וכתיב בה באימיה דסיסרא "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא" (שופטים ה', כ"ח), מר סבר אימיה דסיסרא גנוחי גנח, ומ"ס ילולי יליל — פי' מוציא קול כעין שעול.
<b>הערוך ערך גנחגא</b>
<h2>דף לד:</h2>
כי נחירנא לך תקע לי — פי' נהים.
<b>הערוך ערך נחרגג</b>
לא אמרו אלא בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר — לא — פי' גאון ז"ל גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר "כל אלה חברו" (בראשית י"ד, ג'), פירוש אחר צבור מקום שמתחברין בני העיר להתפלל בו.
<b>הערוך ערך חברגא</b>
<h2>דף לה.</h2>
אוושי קראי — פי' קול הברה של רבים.
<b>הערוך ערך אווש</b>
